על אוסף הבולים שלי

קולאז' הוא המדיום העיקרי ביצירה שלי. סיימתי את לימודיי במחלקה לצילום בבצלאל בשנת 2000. העיסוק בצילום כפרקטיקה נדחק לטובת העיסוק בתצלום כחומר גלם, בעיקר גזרי מגזינים, רפרודוקציות ותמונות ישנות. גוף העבודה שלי מתמקד בעיקר בייצוגים של מגדר, תוך שאני מפרקת ומרכיבה אותם מחדש באמצעות הקולאז'. דימויים פופולריים אלו חושפים קונבנציות תרבותיות. הקולאז' מאפשר לחשוף את טבעם האמיתי של ייצוגים במדיה, סטריאוטיפים של נשים וסטנדרטים בלתי-מציאותיים. ב 2015 סיימתי את תואר שני בתולדות האמנות באוניברסיטת תל-אביב. עבודת התזה שלי הוגשה בהנחיית ד"ר ורד מימון תחת הכותרת: "פוטומונטאז', פמיניזם, פורנוגרפיה" ועסקה בייצוגים של מגדר לאורך שלוש תקופות שונות במאה ה-20. המחקר האקדמי עזר לי למקד ולשכלל את הפרקטיקה האמנותית שלי. מרבית העבודות שלי מורכבות בלעדית מגזרי מגזינים פופולריים: החל מאלה שעוסקים באופנה וכלה במגזינים פורנוגרפיים.

בשנים האחרונות אני עובדת על סדרת קולאז'ים מיניאטורים על בולים: העניין שלי בבולים החל בעבודה שיצרתי עבור תערוכה קבוצתית בשם "חוצלארץ" (2015, גלריית בנימין. אוצר: ינאי גבע). קיבלתי מאחי הגדול את אוסף הבולים שלו: אוסף שבילדותי היה הגביע הקדוש שאסור היה לי אפילו לנשום לידו, הפך להיות אוצר בלום של חומר גלם עם פוטנציאל עצום עבורי.

בולים מילאו פונקציה חשובה שממנה אפשר ללמוד רבות על תרבויות רחוקות, התהוותן של מדינות חדשות והתפתחותן. הם שימשו להנצחת אירועים היסטוריים, אישים חשובים ואבני דרך קולקטיביות. במהלך השנים התפתחה תעשייה שלמה סביב הבולים אשר מקבצת תחת קורתה מדינות, עמים ותרבויות מסביב לגלובוס. אך אין לטעות באוביקט הקטן והתמים: הבול הוא מסמך מתוארך, הנושא עליו את הזמן והטריטוריה שבו הונפק, הוא מופץ ברחבי העולם, סימן אינדקסלי של מקום, של ריבונות, הוא שגריר משרד התיירות של מדינה, סמן מדיניות-חוץ, פרופגנדה, ונושא על גופו אידאולוגיה. ככזה, אוסף הבולים חושף גם מנגנונים דכאניים: גברים מונצחים על בולים בשל הישגיהם ונשים מוצגות כרפרודוקציות של ציורי עירום מאת גדולי הציירים. העיסוק בבולים החל אצלי מנקודת מוצא של ייצוג מגדרי ("עין תחת עין" 2015), והמשיך למחוזות מדיניים-פוליטיים ("מועדון בילדרברג" 2017).

אוסף הבולים מהווה עבורי חומר גלם משמעותי שיש לו היסטוריה והשלכות חברתיות ופוליטיות, ועם זאת הוא מיניאטורי וססגוני, ומעורר השראה לשלל אפשרויות פרועות של הנאה ושעשוע.

את הבולים אני מציגה כשהם ממוסגרים תחת זכוכיות מגדלת. ניתן לראות אותם רק כאשר מתקרבים ומביטים אל תוך העינית, וכך הם הופכים למושא מבט אינטימי ומציצני.